יתרונות האיחוד

היתרונות שבאיחוד רשויות אמיתי הם רבים ומגוונים. להלן סקרנו כמה מהם.

חסכון תקציבי

ראשית לכל, בראייה כלכלית מחקרים שנעשו בארץ ובעולם קובעים באופן חד משמעי שהעלויות לתושב שהרשות נושאת בהן פוחתות ככל שהרשות גדולה יותר.  היתרון לגודל נכון הן לגבי העלויות הקבועות (שכר וכיוצ"ב) והן לגבי עלות השירותים שניתן להעניק לתושב. אם בעבר היה יכול להיות ויכוח לגבי מידת החסכון שביתרון לגודל, הרי שבעידן המודרני של טכנולוגיות מתקדמות היתרון לגודל הופך להיות משמעותי יותר ויותר. בנוסף, ברשות גדולה יותר תפקודם של עובדי הרשות עשוי להיות מקצועי ויעיל יותר, שכן לרשות גדולה היכולת למשוך עובדים איכותיים יותר ואף- בשל יתרון הגודל- משתלם להציע שכר גבוה יותר .
על פי הנתונים המפורסמים על ידי משרד הפנים- וכפי שיוסבר להלן ובהתאם לדו"ח מבקר המדינה, יש לקחת נתונים אילו בערבון מוגבל- העלות התפעולית של כל הרשויות בישראל עומדת על כ-45 מיליארד שקל בשנה. כ-15 מיליארד שקל מתוך העלות מופנים לתשלום משכורות.
כ-15 מיליארד שקל מתקציב הרשויות הכולל מגיע מקופת המדינה, ומתוכם 4 מיליארד שקל מתקציב משרד הפנים. יתרת הסכום - 30 מיליארד שקל - מגיע מהכנסות הרשות המקומית, כספים שמקורם העיקרי הוא מתשלומי הארנונה.
במילים אחרות, על פי נתוני משרד הפנים- וכאמור, הנתונים האמיתיים גבוהים יותר- חמישים אחוזים ( 50% !) מכספי הארנונה משמשים לכיסוי השכר ברשויות המקומיות.
הנתונים בערבון מוגבל אמרנו- ולא בכדי אמרנו- שכן דו"ח מבקר המדינה מדצמבר 2004 מגולל ביקורת נוקבת על עלויות כח האדם ברשויות המקומיות, בין היתר, מצביע הדו"ח על דיווחים מניפולטיביים  והעסקה באמצעים עוקפים על מנת למנוע פיקוח אפקטיבי של השלטון המרכזי.
בנוסף-וזה עיקר- מעבר לכך שלא ניתן לפקח באופן אפקטיבי על כל כך הרבה רשויות וכל כך הרבה מנגנונים, הרי שמנגנון הפיקוח עצמו הנדרש לפקח על 256 רשויות הוא מנגנון מיותר ובזבזני בפני עצמו המשולם כמובן, שוב, מכיסו ועל חשבונו של הציבור.

יעילות מערכת המס

מערכת המיסוי העירונית היא מהמסובכות, לא יעילות ולא שיוויוניות בעולם. הקורא מופנה לדברים שנכתבו בהרחבה תחת "מסים" בתפריט הראשי.

מנהל ציבורי תקין

הנסיון מלמד שקיים יחס ישיר בין גודל הרשות לרמת הניהול הציבורי התקין. מטבע העולם, ככל שהרשות קטנה יותר יש יותר מקום להעדפת מקורבים וניהול ציבורי שלא תמיד עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים של מינהל תקין. רשות גדולה יותר תחייב באופן טבעי ניהול מקצועי ויעיל יותר עם פחות לחצים פוליטיים מקומיים וסטנדרטים גבוהים יותר של מינהל תקין.
התחושה הקיימת כיום היא של חוסר אימון מוחלט של הציבור בשלטון המקומי. אנו סבורים שאיחוד רשויות בטווח הארוך יגדיל את אמון הציבור במערכות השלטון המקומי.

פתיחת חסמים לביצוע פרוייקטים גדולים

במצב הקיים כיום במדינת ישראל, ביצוע של פרוייקטים גדולים כמעט בלתי אפשרי במצב של ריבוי רשויות. מבנה השלטון המקומי הקיים מאלץ את השלטון המרכזי להקים גופים מקבילים לרשויות המקומיות על מנת להוציא אותם לפועל. הקמת גופים אלו, מהווה בזבוז כפול והיה ניתן להמנע מכך אילו מלכתחילה המדינה היתה מנוהלת באמצעות רשויות מקומיות גדולות ויעילות. ריבוי הרשויות גורם גם למחלוקות ועיכובים לגבי פרוייקטים העוברים במספר רשויות סמוכות.
דוגמא (אחת מיני רבות) גשר מודעי:
גשר מודעי הוא גשר העובר מעל נתיבי איילון ומחבר בין מתחם הבורסה ברמת גן לבין דרך נמיר בתל אביב. הקמת הגשר הייתה כרוכה בוויכוח בן עשר שנים בין עיריית רמת גן לעיריית תל אביב-יפו, שחששה שחיבור מתחם הבורסה לתל אביב יגביר את נהירת המשרדים לרמת גן ובכך יפגע בהכנסות העיר (אכן!). השפעתו של ויכוח זה נותרה גם לאחר הקמת הגשר: במקום המפגש של הכביש שבהמשכו של הגשר עם דרך נמיר אפשרית רק פנייה ימינה (לכיוון צפון), עקב התנגדותה של עיריית תל אביב להתקנת פנייה שמאלה (דרומה). תוצאה זו גורמת לכל הרוצים לנסוע דרומה שלא להשתמש בגשר זה, אלא במחלף ארלוזורוב.

 

צדק חלוקתי של ההכנסות ממיסים

ריבוי רשויות מקומיות גם מוביל לחוסר צדק של חלוקת ההכנסות ממיסים. רשות מקומית שבתחומה אזור תעשייה גדול המשרת את כל תושבי הסביבה תזכה להכנסות גבוהות ממיסים אשר יימנעו מרשות אחרת סמוכה, ללא הצדקה. איחוד רשויות יוביל לשימוש מיטבי וצודק יותר בכספים שנגבים על ידי הרשויות המקומיות.
דוגמא ידועה- שוב אחת מיני רבות- הן הכנסות מועצה אזורית תמר (המונה אלף וחמש מאות תושבים בלבד) מרצועת המלונות בים המלח כאשר תושבי עיריית ערד, כשלושים אלף תושבים, לא נהנים מהכנסות אילו.
בשנים האחרונות הושקעו משאבים רבים והוקמו ועדות חקירה שונות לשינוי גבולות מוניציפליים או למציאת פתרונות של שיתוף  הכנסות בין מספר רשויות. כך, למשל, הארנונה מאזור התעשייה החדש של קריית גת מחולקת בין מספר רשויות מקומיות (יואב, שפיר קריית גת ולכיש) בשל ויכוח בין הרשויות.
הפתרונות הקיימים על ידי משרד הפנים הן דוגמאות מובהקות הממחישות את ההתחמקות מפתרון אמיתי לשורש הבעיה שהינה איחוד רשויות ולא חלוקת ההכנסות מארנונה על פני חמישה מנגנונים כפולים, שוב מכיסו ועל חשבונו של הציבור.

​

​

​