כשלים קולוסאליים במערכות המיסים העירוניות

​

העדר יעילות:

מערכת הטלת המס ברשויות הינה מיושנת, מסובכת, לא אחידה ולא יעילה. לכל אחת מ256 הרשויות צו ארנונה שונה, סיווגים שונים ואף שיטות מדידה שונות.
 היקף המחלוקות בין האזרחים לרשות הוא עצום ובתי המשפט וועדות הערר לארנונה עמוסים באופן בלתי מתקבל על הדעת בניהול המחלוקות האינסופיות בין הרשויות לתושבים.
ריבוי המחלוקות וחוסר הבהירות גורמים לפסקי דין רבים, סותרים ולא ברורים בתחום שהודאות היא ערך יסודי בו.

שרירותיות המובילה לחוסר אמון ברשויות המקומיות:

בנסיונות בלתי נלאים להגדיל את בסיסי המס באופן לא מבוקר, הולכת ומתרחבת בשנים האחרונות תופעה של הפרטת השומה לגורמים חיצוניים. כך נוצר מצב של הפקדת ההחלטה על שיעורי המס בידי גורמים בעלי אינטרסים כלכליים באופן המערער עוד יותר את האמון של הציבור ברשויות השלטון.
 גזברי הרשויות משתפים פעולה עם דרכים יצירתיות שונות ומשונות שמטרתן להגדיל את קופת הרשות, בדרך כלל באופן בוטה על חשבון המגזר העיסקי.
כך, למשל, חוסר הודאות והאחידות בשיטת המדידה מובילות לתופעות מוזרות ומשונות של נכסים הגדלים מעצמם וכיוצא באלה. 
רשויות המקומיות לא מתביישות לשנות סדרי בראשית ולהטיל על הנישומים חיובים רטרואקטיביים בסכומי עתק ללא הצדקה ובדרך שאינה מתאימה למינהל ציבורי תקין. קיים נסיון גובר והולך להטיל ארנונה בשיעורי עתק על נישומים עיסקיים שאינם תושבי הרשות ואינם משתתפים בבחירות לרשות וממילא אין לראש העיר סיבה וטעם להתחשב בהם. קיימת תופעה ההולכת ומתרחבת של הצקות חוזרות ונשנות בהגדלות שומה בסכומים של מליוני ואולי מליארדי שקלים.
הגדלת הארנונה באופן בלתי מבוקר פוגעת באופן ישיר ועקיף גם במעמד הביניים שכן העלויות מגולגלות בסופו של יום על האזרחים ומגולמות בעלייה ביוקר המחיה והדיור...
כך, למשל, תעריפי החשמל הנקבעים על פי חוק לפי העלות לחברת החשמל גדלים באופן ישיר כתוצאה מחיובי עתק שהוטלו בשנים האחרונות בכל הרשויות המקומיות על כל מתקן תשתית או תקשורת בבעלות חברת החשמל, פעמים רבות מידי באופן מוגזם ובלתי מוצדק. חברת החשמל מגלגלת, כאמור, על פי חוק את העלויות הנוספות על האזרחים הנושאים בנטל זה דרך חשבון החשמל.
 
 המירוץ המתמיד של הרשויות להגדלת שיעורי הארנונה גורמים לחוסר וודאות מוחלט לגבי שיעור המס ומונעים מבעלי העסקים כל אפשרות לתכנן את תקציביהם מראש. בנוסף לחוסר האחידות סובלת המערכת מחוסר שקיפות מוחלט לגבי שיעור המס המשולם על ידי בעלי נכסים שונים באופן שלא ניתן להעריך את היקף האפליה וחוסר השיוויון הקיים.
הקריאות הנואשות למחוקק , הן מפיהם של ארגונים שונים והן מגרונם של בתי המשפט בפסקי דין רבים, ליצור אחידות בצווי הארנונה של הרשויות הובילו את משרד הפנים להשקיע הון עתק במחקרים ובמציאת פתרונות ליצירת תעריפי ארנונה אחידים ושיוויוניים יותר בעוד הפתרון האמיתי לכשלים נמצא מתחת לפנס, הלא הוא איחוד רשויות אמיתי. 

ניצול תקציבים ייעודיים:

נסיון נוסף להגדיל את הקופה של הרשויות, נעשה באמצעות שימוש לא מבוקר בסמכות של הרשויות המקומיות להטיל היטלים למימון פרוייקטים ייעודים כדוגמת, אגרות והיטלי פיתוח למימון תשתיות מוניציפליות. לכל רשות מקומית קיימת מערכת מסורבלת של חוקי עזר היונקים את סמכותם מחקיקה מנדטורית אנכרוניסטית המנוצלת היטב על ידי הרשויות המקומיות להטיל מסים נוספים במסווה של היטלי פיתוח תשתיות. הרשויות המקומיות משתמשות באופן סיסטמטי בסמכות שניתנה להם בחקיקה מנדטורית לפיתוח תשתיות מוניציפלית כקרדום להגדלת הקופה הציבורית ולשימוש בכספים שנועדו לפיתוח תשתיות לתקציב הרגיל ולתחזוקת המנגנונים הבלתי מוצדקים ללא סמכויות חוקיות ותוך פיזור ערפל סמיך והתחמקות ממתן מידע אמיתי לציבור הנישומים.
בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת תופעה של חיובים רטרואקטיביים באגרות והיטלי פיתוח המוטלים על בעלי נכסים כרעם ביום בהיר בסכומי עתק ובגין תשתיות שהותקנו- לא תמיד על ידי הרשות המקומית- לפני עשורים.
מנהלי נכסים רבים מוצאים עצמם חופרים בארכיונים מאובקים על מנת להתמודד עם חיובים יצירתיים באגרות והיטלי פיתוח, כאשר במקרה הטוב, ארכיוני הרשות המקומית לא מעודכנים ובמקרה הפחות טוב, ההוכחות לכאורה, על מה שהתרחש לפני ארבעה עשורים "התאדה" בדרך לא דרך מארכיוני הרשות. חברות רבות במשק ובעלי נכסים נאלצים לשלם מס "מטרד" לחיובים מופרכים על מנת להסיר מעליהם איומים וחיובים בסכומי עתק מחשש שגם בהליך משפטי לא ניתן לדעת בוודאות כיצד יסתיים.
החיובים המופרכים באגרות והיטלי פיתוח משפיעים באופן ישיר ועקיף ובהיקפים משמעותיים על מחירי הדיור ומכאן שהמנגנונים המנופחים של הרשויות המקומיות מהווים מרכיב משמעותי וישיר בסיבות הרבות לעליית ערך הנדל"ן במדינה. גם ההגזמות בחיובים המוטלים כהיטלי השבחה על ידי ועדות התכנון המקומיות והרשויות המקומיות תורמים באופן ישיר ולא צודק לעלייה המתמשכת במחירי הדיור. 

המצאות ויצירתיות של מיסים חדשים:

תופעת נוספת ההולכת ומתרחבת ברשויות רבות הוא המצאה של היטלים שונים כדוגמת היטל מבני ציבור, היטל שטחים ציבוריים, אגרת אשפה וכיוצ"ב. כבר בשנת 2005 קבע מבקר המדינה שיש לקבוע את סל השירותים הבסיסי הכלול בארנונה על מנת למנוע מהרשויות המקומיות לגבות היטלים נפרדים עבור שירותים שהם אמורים ממילא לספק לתושבים. גם היועץ המשפטי לממשלה חיווה דעתו בחוות דעת מנומקת כנגד גביה בלתי חוקית של אגרות אשפה שהינו שירות שאמור להיות ממומן מכספי הארנונה ולא בגבייה נוספת מהציבור.
ברשויות מסויימות נגבו סכומי כסף עצומים מקבלנים ובעלי עסקים עבור אגרות "שילוט" ויעילות האכיפה בתחום זה הינה כה יגבוהה עד שכל שלט "תיכף אשוב" שהיה מקובל בעבר לתלות על דלת החנות הופך מושא לתשלום אגרה.
השרירותיות והאנדרמולוסיה שהיו קיימים ברשויות המקומיות העסיקו בעיקר חברות עיסקיות שנאלצו להתמודד עם התעסקויות חוזרות ונשנות בעלויות ארנונה גבוהות באמצעות בתי המשפט בעוד שהאזרח הקטן נמחץ תחת מערכת הגבייה והאכיפה של הרשויות, בין אם לא היה מודע לגבייה בלתי חוקית ובין אם פנייה לערכאות לא היתה כלכלית עבורו. התמונה השתנתה עם חקיקת חוק התובענות הייצוגיות בשנת 2006 שאיפשרו בפעם הראשונה להגיש תובענות ייצוגיות נגד רשויות מקומיות. בשנת 2011 השיעור השני בגודלו (אחרי תביעות צרכניות) היו תובענות ייצוגיות כנגד רשויות מקומיות (כ- 23% מסך התובענות הייצוגיות) כאשר השיעור השלישי בגודלו היה בנושאי ביטוח (כ- 4% בלבד).
איך שלא תהפוך בזה, ריבוי התביעות הייצוגיות והמריבות עם הרשויות עולה בסופו של יום לקופה הציבורית  ולציבור בלבד.